כל מה שאכתוב מיד על השבועיים שבהם הייתי "מאושפזת" בבית חולים איורבדה בהודו ישמע כל כך רחוק, לא יאמן ודמיוני.
רחוק ודמיוני בערך כמו כשסיפרתי לאנשים שפגשתי בהודו מה זה לחיות עשרה חודשים עם בומים של פגזים ו- 100 חטופים שהופקרו לגורלם הנורא.
להודים שחיים מתחת לעצי קוקוס, מנגו ובננה שופעים, עם נהרות מהממים שזורמים בנחת, פרפרים בכל הצבעים בגודל עצום ושפע אין סופי של ציפורים מצייצות כל מה שסיפרתי נשמע רחוק, הזוי ודמיוני.
חוזרת לאיורבדה. להיות "מאושפזת" ב"בית חולים" איורבדי הוא חלום מדהים, רך ומלטף.
חוויה מופלאה שצריך לחוות כדי להאמין שהיא קיימת.
אנסה לתאר אותה בכמה מילים עם מעט (מדי) התמונות שצילמתי בבית החולים שבו טופלתי:
"בתי חולים" של רפואת האיורבדה נראים פעמים רבות כמו כפרי נופש קטנים.
מעצם השהייה בטבע מתחיל תהליך הריפוי.
יש על כך אין סוף מחקרים שנעשו בכל העולם.
ההודים פיתחו את רפואת האיורבדה לפני מעל 3000 שנה והיא עוברת, פעמים רבות, בתוך משפחות מדור לדור. זו מסורת עתיקה שמבוססת על חכמת הטבע. היום יותר ויותר מחקרים מודרניים מוכיחים את יעילותה.
לקבל טיפולים במשך שבועיים מול הנהר, ההרים, הטבע שמשתולל בצבעים עזים מול העיניים, זו תרופה לגוף ולנפש.
הצוות הרפואי נראה כמו המשך ישיר של הטבע.
תשכחו מחלוקים בצבע כחלחל או ירקרק דהויים. כולם לבושים בבגדים צבעוניים יפייפיים. הרופאות והמטפלות עם צעיפים רכים שמייצרים תחושה שמדובר בפיות יער או פרפרים מקסימים.
לחדרי הטיפול כולם, כולל כולם, נכנסים יחפים וזה כל כך מרגש לראות את הדוקטור מסתובב יחף בחדר…
על שולחן הרופאים יש המון דברים אבל בולטים בהעדרם… מחשב ומסך!
זה אומר שהרופאה לא מקלידה תוך כדי שיחה. היא ממש מסתכלת לך בעיניים ומדברת איתך ישירות. הרופא שואל שאלות מוזרות כמו "איך ישנת בלילה? היו לך חלומות טובים?"
איזו חוויה! עוד לא נגעו לי בגוף וכבר אני מרגישה התחלה של ריפוי.
הפרוטוקול הרפואי של איורבדה מתחיל על הבוקר עם שיעור יוגה על הגג.
כמובן שאין קירות, אין מיזוג, והיוגה נעשית מול נוף עוצר נשימה.
צ'ארו, המורה ליוגה מסבירה, בקול רגוע ומלטף, איך היוגה היא חלק מהתהליך הטיפולי.
בימים שהיוגה נעשה אחר הצהריים, בבוקר יוצאים לטיול של 4-5 ק"מ ביער.
לצערי (!!!!!!) מפרק הירך שלי לא מאפשר לי את התענוג הזה אבל כל אלה שחזרו מטיולי הבוקר חזרו קורנים.
הארוחות הן חלק מרכזי ביותר בטיפול. תשכחו מארוחות דלוחות של בתי חולים שמוגשים על מגשי קלקר או פלסטיק שחוקים מרוב שימוש.
באיורבדה מקבלים אוכל הודי טרי, מגוון, מעולה, מבושל עם אין סוף תבלינים שהם בעצמם תרופות של הטבע. אין כניסה ללחם לבן, סוכר לבן וחומרים משמרים וצבעי מאכל. שפע המנות, אחת טעימה מהשניה, מתחלפות מדי יום ומוגשות בחדר אוכל עם חלונות ענק אל הנוף המהמם.
באיורבדה אומרים שאם אוכלים נכון לא צריך תרופות ואם אוכלים לא נכון כל התרופות ממילא לא יעזרו… בטח ובטח לא תרופות כימיות ממעבדה עם אין סוף תופעות לוואי…
זה מקסים בעיני שהרמב"ם, שבוודאות לא פגש אף רופא איורבדי בחייו, אמר בעצם את אותו הדבר: "יהיו מזונותיך תרופותיך"
הארוחה מותאמת לכל מטופל לפי המקרה והמצב שלו. ביום האחרון של הטיפול מקבלים את האוכל על עלה בננה גדול שקטפו כמה דקות לפני כן מהגינה.
אחרי עשרה ימים של עיסויים יבשים עם אבקות צמחי מרפא, עיסויים רטובים עם שמנים מושרים בצמחי מרפא, טבילה באמבטיות חמות עם… צמחי מרפא, אכילת אוכל מזין ובריא, טיולים ביער, יוגה על הגג, שיחות אישיות עם הרופאים והמטפלים אי אפשר שלא לצאת מאושרים וטובי לב.
איתן ירד, להפתעתו הגמורה, 5 קילו והכאבים שהיו לו בכתף הופחתו מאד. אני יצאתי עם מפרק ירך מאושר שזכה לטיפול מסור ובוסט של אנרגיות טובות.
כמה רחוקה הרפואה הזו ממה שמוכר לנו בקופות חולים ובתי חולים בעולם המערבי. אמן אמן שבתי החולים שלנו היו נראים אפילו במעט כמו מה שפגשתי באיורבדה.
עד שזה יקרה אנחנו בקואופ נחזיק את הרוח של חיבור לטבע, גישה הוליסטית לבריאות שלנו, מוצרי מזון וטיפוח טריים, אורגניים שנעשים בעבודת יד עם אהבה ותשומת לב. בדיוק כמו שקיבלתי בהודו.