מגיע לי? אבל לא נתתי כלום…
הנה סיפור שמתחיל בשוויץ ונגמר בקואופ שלנו:
עד 1971 לנשים בשוויץ לא היתה זכות בחירה לפרלמנט.
בישראל כבר היתה ראש ממשלה אשה ובשוויץ המודרנית, המפותחת, בלב אירופה, האמינו שנשים לא מסוגלות לבצע את הפעולה "המורכבת" של להכניס פתק לקלפי. במשך שנים, לבחירות התייצבו אך ורק גברים.
למה נשים הסכימו? כי הושרשה בתודעה שלהן, ושל הגברים שלהן, האמונה שככה זה- זו דרכו של עולם.
אמונות מסוג זה היו רווחות לאורך כל ההיסטוריה (שחורים נועדו להיות עבדים של לבנים, יהודים הם גזע נחות שצריך להכחידו, כדור הארץ שטוח, כדורים נוגדי כאב (אופיאדים) הם לא ממכרים ועוד ועוד…)
כדאי להיזכר בענין הזה כשמתבוננים במחשבות ואמונות שמנהלות אותנו עכשיו. ממש ברגע זה.
מבלי שניתן את הדעת, אנחנו קורבנות לתפיסות עולם ששתלו במוחנו והפכו בתודעה שלנו למציאות חיים.
אחת מהן, שבאה מהעולם העסקי, הקפיטליסטי (הגברי) אומרת שלכל דבר יש מחיר.
שאין מתנות חינם.
שלא מגיע לי (שום דבר) אם לא הזעתי/ שילמתי/ נתתי משהו בתמורה.
זו תפיסת עולם כל כך "הגיונית" ו"ברורה".
כמעט לא צריך להסביר אותה. היא נתפסת כטבעית לגמרי. ככה כל העולם עובד.
אי אפשר לקבל, אי אפשר להתקדם בלי להשקיע (הרבה), בלי לשלם (ביוקר) ובלי להתאמץ.
אז כמו בסיפור של נשות שוויץ, צריך הרבה דמיון, נחישות ואומץ לתקוע סיכה בבלון הכל כך נפוח הזה.
צריך להתחיל להנביט בתוך הלב שלנו זרעים של אמונה אלטרנטיבית.
אמונה שאומרת שמגיע לי מעצם קיומי. שיש סביבי שפע ואני לא צריכה להתאמץ כדי לקבל ממנו.
זו תפיסת עולם רכה, נשית שנובעת מהתבוננות בטבע.
יש שפע אור, אויר נקי, מים זורמים, פירות למאכל, משאבים ומחצבים.
יש את כל מה שאנחנו, כל 9 מליארד תושבי הפלנטה, צריכים כדי לחיות טוב.
הבעיה היא לא בשפע. הבעיה היא איך הוא מחולק.
כשמאיון אחד מהתושבי הפלנטה לוקחים לעצמם 40-50% מהשפע ששייך לכולם, כל השאר חיים בתודעת מחסור קיומית ותחושה שחייבים להתאמץ ולהזיע כדי להצליח לשרוד.
במירוץ העכברים הזה, מספרים לנו שבלי שנתאמץ לא נשיג כלום אבל בסוף המירוץ, גם מי ש"ניצח" נשאר עכבר…
תפיסת העולם הזו מכלה את כוחותינו וגורמת לקריסת המערכת הטבעית סביבנו.
ואיך כל זה קשור לקואופ?
כי כל כמה זמן אני מקבלת מייל או ווטסאפ עם התנצלות:
"לא נעים לי להזמין מוצרים כי אני אף פעם לא מצליחה להגיע לתורנות".
"זה לא בסדר שאני רק אקבל בלי לתת."
"עד שלא אצליח גם לבוא לעזור לרקוח אני לא מרגישה שזה הוגן שאזמין מוצרים".
ברור עכשיו איך זה קשור?
אני רוצה להזמין את כולנו לחשוב על הקואופ כעל הזדמנות לשינוי תודעה ותפיסת עולם.
השמש לא מחכה שניתן לה בחזרה על האור שהיא מפיצה.
הים לא ממתין שעל כל טיפה שהוצאנו, נחזיר לו כמה טיפות + ריבית והצמדה.
הניחוח שהפרח מפיץ לא מחושב בטבלת אקסל שבה רשום כמה אנחנו צריכים לשלם על השרות שקיבלנו.
באותו האופן, הקואופ בנוי על זרימה עדינה וטבעית של אנרגיה נשית רכה ואוהבת.
הקואופ מבוסס על תנועה מעגלית.
מי שמגיעה לרקוח מקבלת את ההנאה והזכות ללמוד, להתפתח, להרגע לתוך חברותא נשית מחבקת, לגעת בחומרי גלם מעולים ולהתחבר למעין האנרגיה המיטיבה והמרפאה.
מי שהזמינה מוצרים מקבלת את הזכות להנות ממוצרים שנרקחו באהבה והם מלאים באנרגיה המיטיבה והמרפאה הזו.
כולן מקבלות כי יש שפע.
אף אחת לא "נותנת" כדי לקבל. אף אחת לא מתאמצת! אף אחת לא משלמת ביוקר.
הקואופ זה יציאה ממירוץ העכברים. זה התרחבות.
זה להבין שמגיע לי מעצם היותי חברה. זה להיות שותפה בשינוי מציאות.
והנה עוד דברים שחברות כתבו, לקראת יום הולדת 10, על מה הן אוהבות בקואופ:
| העשייה ביחד. האחווה. אורלי קנת המקסימה |
| הכל. במיוחד בימים טרופים אלו |
| קרם לחות |
| הנהול בשקיפות. מרכיבים, המוצרים. אמון רב במוצרים |
| חופש הפעולה |
| החומרים המדהימים |
| אורלי והחברותה והמוצרים |
| ההתמדה |
| התנהלות מתוך יושרה וכוונה מיטיבה. ספק שיש לי אמון בו |
| מוצרים איכותיים ומיילים מעוררי השראה |
| הקונספט של קרבה לאדם ולטבע
|
בואו נתחיל להתאמן בלחיות את החיים שמגיע לנו לחיות אותם!
יש שפע. הוא כאן עבורי!
מגיע לי להנות ממנו מעצם קיומי. מעצם היותי אני.
ללא מאמץ. רק כי אני כאן!