מפיצות את קסם הקואופ לנשים בדואיות בסיני
בשבוע שעבר זכינו להיות עדות לקסם, לנס שרק אמא אדמה יודעת לייצר בכזו פשטות וטבעיות.
זכינו לחוות חיבור עמוק בין לבבות של נשים יהודיות, ישראליות מתרבות המערב לנשים מוסלמיות, בדואיות מצריות שחיות במרחק 5 שעות נסיעה מאיתנו אבל בעולם שלישי כל כך רחוק ושונה ממה שמוכר לנו.
נשות שבט הטראבין שחיות בצריפים עלובים ובבתי אבן ללא טיח בכפר סמוך לנואיבה היו התלמידות שלנו לקורס אינטנסיבי בן 18 שעות לימוד בנושא הקמת קואופרטיב מקומי של קוסמטיקה טבעית. הכפר ללא כבישים וללא מים ראויים לשתיה (חשמל דווקא יש). ערימות לכלוך פזורות בכל מקום, עיזים וכבשים מטיילות בין הבתים וכל פעם שעובר רכב (במהירות מטורפת) הכל מתכסה בענן אבק מדברי.
הנשים נופלות בדיוק לתוך הסטריאוטיפ של עולם שלישי- מתארסות בגיל מאד צעיר לגבר מתוך השבט שלהן (המון מקרים של חירשות-אילמות), מביאות ילדים בזה אחר זה, פעמים רבות נאלצות להרכין ראש כשבן הזוג שלהן מביא אשה שניה (ולעיתים שלישית ורביעית- אם כי נדיר יותר), מוגבלות מאד באפשרות ללמוד בבי"ס שלא לדבר על לימודים גבוהים.
ראדא שחיה עם ששת ילדיה ובעלה בצריף קטנטן ומט לנפול, גרה במרחק שעתיים הליכה ברגל לכל כיוון. מרים בת 16, עם סוכריה על מקל בפה וחיוך של ילדה ממזרית כבר מאורסת ותתחתן בקרוב, זינאב בת 25, בחורה מבריקה (!!!!), היחידה שלמרות אין סוף מכשולים מצליחה ללמוד באוניברסיטה ודוברת אנגלית בסיסית, נשואה לאיש שהיא לא בחרה, שמגביל את תנועותיה והיא עטופה מכף רגל עד ראש בשחור. רק זוג עיניים חכמות ועירניות מבצבצות מבעד לשחור השחור הזה. יש את אחלם שבדיוק חגגה 18 ביום השני של הקורס ואת הודא בת 35 שכבר מתנהגת כמו זקנת השבט- אשה כל כך חכמה, כל כך נבונה ששואלת בשקט של נזירה בודהיסטית שאלות נוקבות – וואוו….איזה שקט פנימי מעורר השראה… ויש ואת ג'מילה שהיא חרשת אילמת אבל מבינה הכל לפני כולן, עובדת בצורה הכי מדויקת שאפשר ומעורה בכל מה שאנחנו מלמדות באמצעות שפת סימנים ואינטואיציה פנימית מדהימה!
החלום שלהן להקים קואופרטיב נשים יצרני בתחום של קוסמטיקה טבעית כדי להצליח לייצר מוצרים שימכרו לנשות הכפר במחירי עלות ולתיירים בטאבה, נואיבה ודהב במחירים גבוהים יותר שייצרו להן פרנסה משל עצמן.
היוזמת של החלום הזה היא מארי- עובדת סוציאלית מצרפת שגרה בכפר כבר 4 שנים, פצצת אנרגיה אין סופית בתוך גוף עדין של צעירה יפייפיה בת 30. מארי דוברת ערבית שוטפת ובקצב של 300 מילים בדקה היא שובה בקסמה כל מי שעומד לידה- ילדים, נערות, נשים וכמובן גברים בדואים (אחד מהם ממש מנסה להפוך אותה לאשתו השניה…) היא מדברת בגובה העיניים עם כל אחד, מפתה את הנשים לפרויקט הקואופרטיב, משיגה את הסכמת הבעלים שלהן, מגרשת בתקיפות אבל עם חיוך את כל הילדים שנכנסים לכיתה להפריע. יש לה חבר שגר בשוויץ ובמקום להתנהג כמו כל צעירה נורמאלית שמשקיעה בעצמה ובעתידה, היא מקדישה את כל זמנה לנשים הללו, מדלגת בחינניות מעל כל המכשולים שנקרים בדרכה (וקצרה היריעה מלהזכיר את כולם), כשבליבה אמונה בלתי ניתנת לערעור שקואופרטיב שלהן הולך להצליח.
בבוקר הראשון היתה מבוכה קלה שהתפוגגה באופן מפתיע מהר מאד. הן הגיעו עם מחברות ועם עיניים סקרניות ועם פרצוף שאומר "באנו ללמוד כמה שאפשר, כמה שיותר!". ישבנו במעגל על אמא אדמה, התחלנו בסבב של הודיה על הטוב (מסתבר שגם בעוני מרוד יש עדיין שפע של דברים להודות עליהם…), דיברנו על הכוח של הטבע ושל צמחי המרפא, על החוכמה שטמונה בכל זרע שמחזיק בגופו הקטנטן פוטנציאל צמיחה של עשב, שיח או עץ ענק. נחשפנו לשמנים שאנחנו משתמשות בהן בקואופ והסברנו שאם הם אורגניים ויוצרו בכבישה קרה אז הם מלאים בסגולות מרפא של מעבדה קוסמית ואבולוציה של מליוני שנים. חלקן זכרו את הסבתות שלהן מוסקות זיתים בג'בל קתרינה ומייצרות שמן זית בייצור בייתי. בלי להזכיר את המילים "תדר" או "אנרגיה", הסברנו את ההבדל בין מוצר קוסמטי תעשייתי (אפילו אם הוא טבעי) לבין מוצר שנעשה בידיים שלנו עם האהבה והכוונה שאנחנו שמות בו. לא בלבלנו להן את המוח אבל יש על כך אין ספור מחקרים ואנחנו, חברות הקואופ, יודעות את זה כל כך טוב. אין כמו להחזיק ביד מוצר שחברה רקחה באהבה ובתשומת לב במטרה לחזק פרויקט של נשים למען נשים.
הכנו ביחד סבונים, שמפו, שמן דוחה יתושים, דאודורנט טבעי, משחת שיניים, נוזל כביסה ועוד….גילינו שברגע שמתחילים לערבב שמנים ארומטיים עם חמאות ושמני בסיס מתרחש הקסם הזה שאנחנו מכירות מאצלינו בקואופ. מבעד לרעלות פתאם רואים חיוכים, מתחיל צחוק מתגלגל, נהיה רוגע שנובע מזה שהידיים עובדות, הלבבות נפתחים והחדר מתמלא בניחוח לבנדר, גרניום, עשב לימון ורוזמרין… מארי הכינה מדבקות עם הלוגו "יהלומים של סיני" והבקבוקים עם השמנים האיכותיים כבר הולבשו והוכנו למכירה הקרובה שתחל בימים הקרובים.
ביום השלישי של הקורס ראדא (זו שמגיעה בהליכה רגלית בת שעתיים) הביאה איתה מין סיר פלא כזה שפעם בטח היה לו תקע חשמלי אבל עכשיו נותרו לו רק חוטים גלויים. בלי להתבלבל לרגע הבנות הכניסו ביד חשופה את חוטי החשמל לתוך התקע (אנחנו היינו עם צמרמורות פחד בכל הגוף אבל "אלוהים שומר על ילדי הגן" וגם על נשים בדואיות בסיני) הן לשו בצק לכדורים עגולים סימטריים יפייפיים, השתמשו בצינור חשמל כמערוך לרדד את הכדורים לפיתות, הכניסו אותם לסיר פלא המופלא של ראדא ותוך דקות החדר התמלא בריח שקשה לתאר של פיתות רכות ותפוחות הכי טעימות בעולם! אנחנו הוספנו את שמן התשרית שהכנו איתן ביום הראשון עם רוזמרין, אזוב ושום ומול עיניהן טחנו כמה צמחים שיבשנו בשמש החמה של סיני ויצרנו בין רגע "ראס אל חנות" מקומי ונפלא.
היינו 10-12 נשים מאושרות. לא היה צריך יותר מפיתה חמה, שמן זית ותבלין טרי, אורגני מעולה כדי להעלות חיוכים על הפנים של כולן. היתה הרגשה של אחדות, של חיבור, של ביחד שאמא אדמה עם מתנותיה הטובות יודעת לייצר כל כך בטבעיות.
הסתכלנו זו על זו ונזכרנו במה שכתוב באתר הקואופ שלנו: כל הדברים הגדולים הם פשוטים במהותם. (וינסטן צ'רצ'יל)
בשעה האחרונה של הקורס פתחנו את הסבונים. חלקם לא הצליחו ויגיעו לפח. הם מזמינים אותנו לשנן שבעולם הזה אנחנו אחראיות על הכוונה ועל העשייה. התוצאות לא בידיים שלנו וצריך לקבל גם כשלונות. הם חלק בלתי נפרד מהתהליך. סבונים אחרים יצאו כל כך יפים שכולנו עמדנו מולם בהתרגשות ושמחה כמו ליד תינוק חדש שנולד.
נפרדנו בדמעות (לא כמטפורה). מצד אחד רצינו כבר לחזור הביתה למשפחות שלנו, לחיים האמיתיים שלנו, לעשייה שלנו. ומצד שני היה קול פנימי חזק שקרא להישאר בסיני. להישאר בבועה האופטימית הזו, בתוך הסיפור המקסים הזה שכולו אהבה, חברות ורעות. הסיפור שכולנו רוצות שיהיה לו המשך טוב וסוף טוב ועוד טוב גם אחרי הסוף הטוב…
(מארי משמאל וכולנו בלוק המוסלמי החדש שלנו…)
אני מניחה שבעתיד הקרוב נקבל ממארי דיווחים על איך הן מתקדמות ובנתיים, אם אתן יורדות לסיני- מוזמנות ליצור קשר עם מארי ולבוא לבקר בקואופ. גברים לא מוזמנים אבל נשים בהחלט כן. מובטחת חוויה מיוחדת במינה שמחזירה את האמונה בעולם טוב שאנחנו יכולות לברוא במו ידינו ושמגיע לנו לחיות בתוכו.
מארי- 33635587410 +